בפרק הראשון בסדרה החדשה של אבישי בן חיים על הקהילה החרדית, הוא התייחס לשיעור הגבוה של יוצאים בשאלה מקרב הדור השני של בעלי התשובה, דומני שאכן הגיעה השעה לפתוח את הנושא של קליטתם של בעלי התשובה בקהילה החרדית בישראל.
תנועת התשובה בישראל בהיקפים משמעותיים, קיימת כבר למעלה מארבעים שנה. היא מקיפה עשרות אלפים של בעלי תשובה, שבחרו באורח חיים חרדי במלוא מובן המילה. התנועה ידעה עליות ומורדות, והיא בעלת גוונים ומאפיינים שונים, לא הרי תנועת התשובה של אינטלקטואלים ואקדמאים כחזרה בתשובה של המון העם, ולא הרי חזרה בתשובה בשנות האלפיים כחזרה בתשובה בשנות השבעים והשמונים. נראה שכל החוגים והעדות בקהילה החרדית נטלו חלק כזה או אחר בהשבתם של אחים תועים לאביהם שבשמיים, וללא ספק מדובר בזיכוי הרבים בהיקפים גדולים מאוד.
אולם לצד השמחה הגדולה והסיפוק הרב מחזרתם של יהודים כה רבים לצור מחצבתם, עלינו לשאול את עצמנו האם השלמנו את המלאכה? האם אותם בעלי תשובה זכו על ידינו לקבלת הפנים הראויה להם? האם דאגנו לקליטתם בהיבט הרוחני והכלכלי? ולצערי הרב נדמה שאיננו יכולים לענות על שאלות אלו באופן חיובי.
בעלי התשובה התקשו להיקלט בקהילות החרדיות הוותיקות, בשל זרותם וחוסר היכרותם את אורח החיים החרדי. הם נשארו במרבית המקרים שונים במידה זו או אחרת בלבושם, בסגנון דיבורם, בצורת חשיבתם וברקע התרבותי שלהם, למרות רצונם להיטמע בקהילה החרדית הם נותרו בדרך כלל יוצאי דופן. בשל כך הם התקשו פעמים רבות להכניס את ילדיהם למוסדות החינוך המובילים בקהילה החרדית ולהקנות להם את תפיסת העולם החרדית, אולם גם כשילדיהם השתלבו במוסדות חרדים הם חשו לא אחת זרים ומנוכרים.
 |
| לוח מודעות בישיבה לבעלי תשובה, אופניים חשמליות וקאוצ'ינג לצד שיעורי תורה |
אינני סבור שעלינו לחפש אשמים במציאות הכאובה הזו, אבל עלינו להכיר בעובדה שנכשלנו בתהליך קליטתם של בעלי התשובה בקהילה החרדית. אחד מחבריי הטובים שחזר בתשובה לפני שנים רבות מתאר זאת כך, "הזמינו אותנו להיכנס הביתה, אבל השאירו אותנו במרפסת", אני סבור שזהו תיאור המשקף באופן חד וברור את תחושתם הקשה של רבים וטובים מקרב בעלי התשובה, ועלינו לתת את הדעת כיצד לשנות את המצב לטובה באופן משמעותי.
תופעת הנשירה בקרב הנוער החרדי שכיחה גם כן מאוד בקרב משפחות עולים, שעלו מקהילות חרדיות מאירופה ומצפון אמריקה. נראה שגם כאן הסיבה לשכיחות התופעה דומה, בשל הזרות והניכור שחשו אותם נערים במוסדות החינוך הישראלים.
בתורה הצטווינו במקומות רבים באופן מיוחד באהבת הגר, מעבר למצווה הרגילה של "ואהבת לרעת כמוך". הגמרא מסבירה את הציווי הזה בכך שהגר עלול לחזור לדרכו הקודמת וכך אמרו "תניא רבי אליעזר הגדול אומר מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר, מפני שסורו רע" (בבא מציעא נט,ב). נראה שהדברים הללו נכונים גם על בעלי תשובה ומשפחות העולים, ואכן בספר החינוך במצוות אהבת הגר כתב "ויש לנו ללמד מן המצוה היקרה הזאת לרחם על אדם שהוא בעיר שאינה ארץ מולדתו ומקום משפחות אבותיו, ולא נעביר עליו הדרך במוצאנו אותו יחידי ורחקו מעליו עוזריו, כמו שאנו רואים שהתורה תזהירנו לרחם על כל מי שצריך עזר, ועם המדות הללו נזכה להיות מרחמים מהשם יתברך, וברכות שמים ינוחו על ראשינו" (החינוך מצוה תלא).
בימים אלו התפרסמו ברבים דבריו של הנדיב ר' שלמה רכניץ בכנס בליקווד אודות החובה להקדים במוסדות החינוך דווקא את קבלתם של ילדי המשפחות החלשות במחננו לפני הדאגה לבני המשפחות המבוססות, ודבריו הנכוחים צריכים להיות נר לרגלינו כפי שאמרו חז"ל "היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (נדרים פא,א) ועל כגון זה אמרו גם "אמר רבי גדולים מעשי חייא" (בבא מציעא פה,ב).
יהי רצון שנצליח להשלים את המשימה הגדולה של קליטתם של בעלי התשובה והעולים בקהילה החרדית בישראל, ובכך נציל ללא ספק נפשות רבות ברוחניות ובגשמיות.
